הוד ואח' נ' כפולות בע"מ ואח'

פסק דין

התובע ביקש לרכוש לעצמו פיצה ביום 16/1/2010. לטענתו, בכתב התביעה, בעת שביקש להיכנס לעסקה של הנתבעת הוא חש חבטה עזה, נפל על רצפת הנתבעת או אז הבין כי נתקבל בזכוכית שקופה שלא ניתן היה להבחין בה, לשיטתו.

התובע טוען כי הוא חש בושה עזה, לנוכח העובדה כי היו במקום מספר רב של לקוחות וכן חש בכאבים, תחושות עילפון וסחרור.התובע פנה לקופ"ח מכבי באזור מגוריו והצטווה לנוח יומיים בהוראת הרופא. מאוחר יותר קיבל התובע חמישה ימי מנוחה נוספים. בתביעה זו דורש התובע את נזקיו בגין התרשלות הנתבעת על כך שלא סימנה את הזכוכית השקופה במדבקה. נזקיו של התובע הינם להפסד השתכרות למשך שבעה ימים, עגמת נפש, פיצויים עונשיים, סה"כ הועמדה התביעה על סך של 14,369 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. לטענת הנתבעת הזכוכית מותקנת כבר כ 12 שנה ולא קרה מקרה כזה בעבר. לטענת הנתבעת העסק מקבל רישיון עסק ואם היתה בעיה חוקית כלשהי, אזי הרשויות היו מחייבות את הנתבעת למצוא פתרון כלשהו לזכוכית. הנתבעת מכחישה שמוכר הפיצה אמר בפני התובע שהרבה אנשים נתקלים בזכוכית. לטענת הנתבעת, במהלך מפגש התובע עם הזכוכית היא התנפצה ולכן היא תובעת את הנזקים. התובעת הכחישה את הנזקים שנגרמו לתובע וטענה כי אלה לא הוכחו. עוד טענה הנתבעת כי מדובר בנזקים הדורשים הוכחה שברפואה ובית משפט לתביעות קטנות אינו הפורום לכך.

לאחר ששמעתי את הצדדים, קובעת אני כי דין שתי התביעות להידחות.

על מנת שתביעה תתקבל יש צורך להוכיח רשלנות, הן בתביעת התובע והן בתביעת הנתבעת.

הסתכלתי בתמונות הזכוכית, אמנם מדובר בזכוכית שקופה, אולם נתונה היא בתוך מסגרת שחורה, מאחוריה יש כיסאות ושולחנות ולכן לא ניתן לומר שלא ניתן להבחין בה. מעבר לכך, התובע מכיר את המקום ומבקר בו , לטענתו, אחת לחודש. באותו יום עצמו , לטענתו, הוא כבר נכנס לחנות ויצא ממנה מבלי להיתקל בזכוכית. אמנם לשאלת בית המשפט אמר התובע כי נכנס דרך פתח אחר, דבר שלא אושר בחקירת העד מטעמו.

בנוסף, העסק קיים 12 שנה, לטענת הנתבעת וקיבל רישיון עסק רק לאחרונה. הרשות המקומית היא האחראית על אכיפת החוקים והתקנות ואם היתה רואה הרשות בקיום הזכוכית מפגע כלשהו המסכן את העוברים והשבים היה עליה להתריע על כך בפני הנתבעת. העובדה שמתקבל רישיון עסק מלמדת שהרשות לא ראתה בכך מפגע.

סבורני, כי אכן מדובר באחד המקרים שהוזכרו בסעיף 18 לכתב ההגנה, דהיינו אותם סיכונים שהחיים מזמנים לנו דרך קבע ותאונות אכן קוראות, לא מאחורי כל תואונה עומד כיס עמוק להיפרע ממנו.

עוד אציין, שגם במישור הנזק לא הובאו הוכחות כנדרש. אכן מדובר בטענות שברפואה ויש לעמוד על הקשר הסיבתי בין המכה לאבן ימי העבודה הנטענים. בית משפט זה אינו הפורום המתאים לבירור טענות שברפואה. מעבר לכך, אם טען התובע שהפסיד ימי עבודה והינו עצמאי שעובד כמורה לנהיגה, מה קל יותר מלהביא חוות דעת של רו"ח המפרטת את הכנסותיו באותו חודש, ממנו ניתן ללמוד כי היתה ירידה של 25 אחוז בשכר (הפסד שבעה ימי עבודה). באופן כללי אציין, כי ראשי הנזק הנתבעים הינם חופפים זה לזה ולמעשה מדובר באותה טענה, כשהיא מוצגת כל פעם בדרך אחרת, למשל הפסד השתכרות או ירידה בהכנסות, כל זאת ללא תמיכה במסמכים חשבונאיים.

לכן דין התביעה העיקרית להידחות.

לגבי התביעה שכנגד, נציגת הנתבעת הודתה כי התמונות צולמו רק לאחר הגשת התביעה וקבלתה. אין בפני תיעוד מתי אירע הנזק. הנזק אינו תואם את גובהו של התובע ואין לי כל יכולת שמדובר כי במקור המפגש של התובע עם הזכוכית. אציין כי רואה אני בחומרה רבה את העובדה שהנתבעת מותירה נזק זה כפי שהוא ודבר זה מהווה רשלנות.

לפיכך, גם דין התביעה שכנגד להידחות.

לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום י"א אב תש"ע, 22/07/2010 במעמד הנוכחים.

חנה פלינר, שופטת

הוקלד על ידי: צופית דרורי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: